|
מישהו שאל אותי עכשיו אצל מי הוא יכול להתעניין על איזו התארגנות חברתית בירושלים שהוא רוצה לברר את פרטיה. הפניתי אותו לחברים מהעיר, אבל רציתי להפנות אותו ליואב. |
|
|
למשפחתו של יואב שלום,
הגעתי לאתר בשיטוט כמעט אקראי, שהוביל אותי לצעיר הומניסט, סקרן ומסקרן. רק כשראיתי את תמונתו נזכרתי שהכרתי אותו לפני כמה שנים כשהיה אחד מעורכי כתב העת "היה היה" שהקמתי לפני כעשור לזכר בני דן. מצאתי המון קווי דמיון ביניהם. תודה לכם על האתר היפה כל כך ועל שגידלתם בן יפה כל כך. יהי זכרו מבורך. |
|
|
|
שוב מתקרב יום השנה. כה עצוב. |
|
|
אני הכרתי את יואב מפעילותו בעמותת "קול בשכונות" שפעלה בירושלים ואחר-כך במישור הארצי לקדם את החוק לדיור ציבורי (אותו הוביל ח"כ רן כהן). הוא היה בחור עם לב זהב, נעים, בעל ערכים ומחויבות לצדק חברתי.
משתתפת בצערם של המשפחה והחברים הרבים. |
|
|
את המילים הבאות פרסמתי בפורום אינטרנטי של בוגרי מכינת וקהילת בית ישראל, ובהצעת המשפחה אני מעלה את הכתוב גם לכאן.
~~~~~~~~~~~~
"מה איכפת לציפור אם ישיר או ישתוק"
אני מבקשת לשתף אתכם. לשתף אתכם לא רק לשם הפורקן, כי אם לשם הנצח.
מאז לכתו של יואב אנשים רבים נשאו דברים, כתבו ולמדו לזיכרו. כתבו על איש האמת שהוא היה. למדו על איש המעשה. דיברו על איש החסד. התגעגעו לאיש השיחה. בכו על החבר. על השותף.
ואני ניסיתי, בכל אותן הפעמים, למצוא את מלוא התחושות והמחשבות שיש לי ביחס לאדם היקר הזה. מצאתי הרבה מן המשותף, אבל תמיד הרגשתי שחסרים לי עוד כמה הבטים. אך כשניסיתי למלל אותם, לא הצלחתי.
ובכל זאת, אני רוצה להעיז ולנסות הפעם. לנסות להבין.
יואב היה עבורי קודם-כל, מורה. מחנך.
במשך שנה וחצי, בשנה הראשונה מדי יום ראשון, ובשניה, מדי יום חמישי, היינו נפגשים בסלון ביתו החמים ומנסים להבין מה יש לסוקרטס להגיד לנו הפעם, או איך אפשר להטיל ספק גם בדברי דקרט, או עד כמה אפשר להסתבך בתרגום של בובר, ובפירוש של המיתולוגיה, ושל שפינוזה, של רמב"ם, ושל השל, של קהלת ושל עוד כל-כך הרבה חכמים והוגים...
לעיתים כה קרובות הוא היה מצליח בשיעור אחד לתת לי מלאי מחשבות לשנה שלמה. כאילו בכל שיעור מחדש הוא הוציא אותי שוב ושוב מאיזו מערה.
יואב היה עבורי קודם-כל, חברותא.
במשך שנה וחצי, מדי יום שלישי ולעיתים גם בשבתות, היינו נפגשים ללמוד יחד את הקוראן. הקוראן - ספר שיואב עוד לא הספיק לקרוא לפנֵי. אבל גם אז, היה לו "פור" עלי. לא משנה איזו סורה קראנו, הוא הצליח להבין אותה הרבה יותר מהר מימני, למצוא בראשו את כל האסוציאציות היהודיות, ולהסביר לי שוב ושוב, כדי שגם אני אבין איזה משהו. באיזה-שהוא שלב, הקוראן היה מעט מיגע (ולא אשקר, לעיתים, גם לא כזה מעניין...), ועברנו לפילוסופיה ערבית. לאלפארבי בסיפרו "דעותיהם של אנשי העיר המעולה". איזו התרגשות זו היתה לקרוא את זה יחד. פילוסוף שהושפע כל-כך מחבריו הטובים של יואב, אפלטון ואריסטו, שלא נדבר על כל האיזכורים שרמב"ם נתן לו ב"מורה נבוכים".
בזכות יואב נחשפתי לעולם הפילוסופיה המרתק והאינסופי, בצורה הכי יואבית שיכולה להיות. עם הקריאה התאטרלית והמעירה, וגם את ה-ח' וה-ע' לא אשכח.
יואב היה עבורי קודם-כל, נושא הדגל.
תמיד יידע אותי על הפגנות. לא מעטות הפעמים, שהוא גם נתן לי טרמפ אליהן. הבנתו את הפוליטיקה והאסטרטגיה, שבה חובה עלינו לנקוט, בערה בו, והצליחה להבעיר גם בי. הבעיות הלאומיות, החברתיות, העולמיות והמדיניות הציקו לו, הדירו שינה מעיניו, הדאיגו אותו. הוא חיי את הכל מבפנים. היה לו שכל ישר, אך תמיד פעל מתוך כאב אמיתי.
יואב היה עבורי קודם-כל, שפיות.
חבר. שותף. איזון. בית.
זה לא פשוט להיות "אדם-לא-שומר-מצוות" בבית ישראל. ויסלחו לי כולם.
רבות כל-כך היו הפעמים בהן יואב היה הכתובת היחידה שהיתה פתוחה בפני לתמיכה מתוך ההבנה הכי עמוקה, כנה ומזדהה. ההבנה האמיתית שבמשיכה הגדולה לבית-ישראל, אך גם כאבי הבטן המלווים למשיכה זו.
תמיד הצטער על כך, שדוקא אלה שהתחבר אליהם ממחזורי המכינות השונים, בחרו שלא לחזור, דוקא כשאותם בדיוק צריך. ואני תמיד תהיתי, לאיזה "אלה" אני אשתייך. וחשבתי שאם אחזור לבית ישראל, תמיד יהיה לי שם את יואב. שהוא אחד, אבל כל-כך הרבה יותר.
יואב היה עבורי קודם-כל, כל אלה ועוד.
בפגישתנו המקרית והאחרונה הוא סיפר לי שהוא החליט להצפין בעקבות אהבתו. כלומר, לעזוב את גילה.
בפגישה המקרית הזאת, הרגשתי כבר שאני סופדת לחלק מאד משמעותי לי בבית ישראל. הרגשתי שבפעם הבאה שאגיע לבקר בבית ישראל יהיה לי קשה, כי יהיה לי פחות אדם אחד לבקר.
אילו רק ידעתי עד כמה צדקתי לגבי הגעתי הבאה לבית ישראל.
אילו רק ידעתי שאת בית ישראל הוא לא יספיק לעזוב לפני שאגיע לבקר שוב. אך את כל השאר, ועוד איך יעזוב.
אילו רק ידעתי את כל אלה - -
לא הייתי משנה דבר בפגישתנו המקרית והאחרונה.
הוא ידע את הערכתי הרבה אליו. הוא ידע את מקומו וכוחו.
וכך, כמו בפגישתנו האחרונה, הייתי רוצה לזכור אותו.
בדרך לבר-כל עם שקיות ירוקות.
הולך לו במרץ, ומברך אותי לשלום.
יהי זכרו ברוך.
|
|
|
אני לא מעכלת שכבר עברה שנה. עדנה,יוני ויעל היקרים: אין דרך יפה מזו לשמור על יואב קרוב אליכם ואל כל האנשים הרבים שבהם נגע בחיים הכה מלאים שחי.
חושבת עליכם ביום הזה שבו הזכרון הלאומי והזכרון האישי שלכם נצרפים זו השנה הראשונה ובכל אלה שיבואו |
|
|
|
