דברים לזכרו של יואב

קודם כל רציתי להודות, בשם המשפחה לכל מי שתרם לארגון היום הזה ולכל מי שבא. ההשתתפות שלכם באבל שלנו ובפעילויות לזכר יואב חשובה לנו יותר ממה שאתם יכולים לדמיין.

התלבטתי די הרבה על מה לדבר היום. הבעיה שנחשפתי אליה היא שמצד אחד יש יותר מדי מה להגיד ומצד שני, פחות מדי. יותר מדי במובן זה שיש לי אינסוף חוויות, זיכרונות ורגשות הקשורים ליואב. פחות מדי במובן זה שנראה שכל דיבור על מי שהיה חלק מובן מאליו מחיי מאז שהייתי בן שנתיים ועד לפני חודש אינו אלא רדוקציה, אינו אלא מפחית מדמותו ומנוכחותו של יואב כפי שאני חוויתי אותה.

בסופו של דבר החלטתי לדבר על שתי תכונות של יואב שלדעתי יש לכולנו – לבטח לי - מה ללמוד מהן. בסופו של דבר, נראה לי שהן גם מתאימות לנושא השיעורים של היום.

התכונה הראשונה שעליה אני רוצה לדבר היא אומץ לב. אומץ ליבו של יואב בלט, לדעתי, בכמה מישורים.

ראשית, ההתמודדות עם הבעיות הרפואיות. בעניין זה צריך להבין שיואב ידע מגיל מאוד צעיר שחייו בסכנה מוחשית. ראיתי אתמול במחברת שלו שהוא כתב, איפשהו אחרי האמצע שלה, שכשהוא התחיל לכתוב בה הוא לא חשב שהוא יגיע עד שם. במילים אחרות, בעוד שרובנו יכולים להרשות לעצמנו להניח שלא נפגוש את המוות עוד הרבה שנים, יואב לא יכול היה לעשות זאת. אך הדבר המרשים כל כך היה שהוא לא נתן לפחד הזה לשתק אותו. נהפוך הוא, נראה שהפחד הזה, או יותר נכון, הידיעה שהחיים כל כך קצרים וכל כך לא מובנים מאליהם רק הניעה אותו לעשות יותר ויותר.

המישור השני הוא ההתעקשות על האמת שלו בכל וויכוח ובכל זירה, באופן, שאני חייב להודות הביך אותי לעיתים. הוא למשל קרא למורה שלו ביסודי "טיפשה" בגלל שהיא העזה לומר שליטא היא חלק מרוסיה. אני מניח שכולכם חוויתם את הווכחנות של יואב בגלגוליה המאוחרים יותר.  
המישור השלישי, החשוב לא פחות, הוא הנכונות שלו לחיות כפי שהוא רצה, מבלי לבקש לכך אישור מאף אחד. הוא לא חי חיים סטנדרטיים בשום מובן: לא חתר לקריירה באיזשהו תחום, לא חתר לסיום הלימודים האקדמיים במינימום זמן, ובאופן כללי לא נתן ללימודים באוניברסיטה להשתלט על חייו. הוא פשוט חי כפי שהוא חשב שהוא צריך לחיות, משקיע את זמנו במה שנראה היה לו חשוב מבלי להתחשב בשאלה מה מישהו חושב על מעשיו.
עד כאן לגבי אומץ ליבו.

התכונה השנייה שעליה רציתי לדבר היא תפיסת האחריות שלו. כאן אני רוצה לקרוא כמה שורות שקראתי במקרה לפני כמה ימים וחשבתי שהן מתחברות יפה לאישיותו של יואב. הקטע הזה לקוח מהספר "אדמת אנוש" של אנטואן דה סנט אקזופרי. כשהוא מספר שם על איזשהו טייס נועז הוא כותב:

"הוא נמנה עם אותן בריות נדיבות הנכונות לפרוש את עלוותן מלוא העין. להיות אדם, פירושו בדיוק להיות אחראי. פירושו לחוש, בהניחך אבן משלך, כי תרמת לבנין העולם."
יש כאן כמה דברים שלדעתי אפיינו את יואב. ראשית, הנכונות לתת לתלמידים, לחברים, ל"סתם" מישהו ששאל איזו שאלה בפורום אינטרנטי כזה או אחר. שנית, תפיסת האחריות: כל אחד מאיתנו אחראי למה שקורה, ולכן הוא אחראי גם לדעת וגם לפעול בעניין. אדישות כלפי עוול כלשהו היא, לפי קנה המידה הזה, בלתי מתקבלת על הדעת לחלוטין. אתן דוגמה בהקשר זה: כשיואב יצא מהניתוח שבו התגלה הסרטן הוא היה חלש מאוד. לקח לגופו די הרבה זמן להתאושש ולכן הוא הועבר רק לאחר כמה שעות בחזרה למחלקה. כשהחזרנו אותו, המחלקה הייתה עמוסה מאוד והיו אנשים ששכבו במסדרון. יואב הבחין בכך ודיברנו על זה. מה שהיה מרשים הוא שבמצב הקשה שבו הוא היה שרוי מה שהיה חשוב לו להגיד הוא שהמצב במחלקה נובע מכך שישראל הגיעה לתחתית רשימת מדינות המערב ביחס בין מספר מיטות לגודל האוכלוסייה. במילים אחרות, תחת הערפול והקושי מה שעדיין העסיק אותו היה המצב הכללי, אי הצדק בחברה ולא מצבו הפרטי שלו.

תחושת האחריות למתרחש הניעה אותו לפעול כל הזמן, ובכל זירה אפשרית, על מנת לתקן את העולם, מתוך תחושה, נדמה לי, שמה שהוא עושה אינו פעולה קטנה ועקרה אלא חלק ממהלך התורם ליצירתו של עולם טוב יותר.

שתי הערות לסיום:
1. אני יודע שיש כל מיני חומרים הקשורים ליואב שמסתובבים אצל אנשים שונים. חשוב לנו לרכז את הדברים על מנת להנציח את יואב. נשמח מאוד אם מי שיש לו פריטים כאלה יוכל להעביר לנו אותם.
2. אני מניח שחלק מכם מתלבטים האם ליצור איתנו קשר, האם לבוא או להתקשר וכו. רציתי לנצל את ההזדמנות הזו להגיד שהקשר שלכם איתנו חשוב לנו מאוד. אנחנו כמובן מודעים לכך שזה לא קל ולפעמים די מביך לבוא למשפחה שלמעשה אינכם מכירים. נשמח אם בכל זאת תעשו זאת.